⁨ בגטו ורשה, קבוצה של כחמישים אנשים נפגשה בכל שבת. לא כדי להתפלל — כדי לתעד.

הם אספו יומנים, עדויות וציורים של ילדים. וגם עטיפות סוכריות וכרטיסי חשמלית, כי הבינו שמה שנעלם ראשון הם החיים הרגילים.

באוגוסט 1942, בזמן הגירושים, הם קברו את הארכיון בעשר קופסאות פח במרתף של בית ספר. דוד גראבר, בן 19, הוסיף פתק: "מה שלא יכולנו לזעוק לעולם — טמנו באדמה".

רינגלבלום נרצח. כמעט כולם נרצחו. אחרי המלחמה חפרו ומצאו שלושים וחמישה אלף עמודים.

הסיפורים שרדו את האנשים שכתבו אותם.

הערוץ הזה קיים בשביל שסיפורים כאלה לא ייעלמו — בלי פרסומות, בלי חסויות. לתמיכה: buymeacoffee.com/historycalssil

📷 צילומים ארכיוניים: ויקישיתוף, נחלת הכלל.

⁩