מה המשמעות של יום השואה בתקופה שאנחנו חיים בה?
אני שואלת את השאלה בתור מי שנולדה לסבא וסבתא שורדי אוושוויץ והתחתנה עם נכד לשורדי בורות ההריגה באוקראינה.
קשה להתחבר רגשית ליום הזה כשהמציאות מטלטלת ושואבת את כל כוחות הנפש שלנו לכאן ועכשיו.
לא צריך את ההיסטוריה כדי להבין שרוצים להשמיד אותנו, זה קורה בלייב.
אני מרגישה שיום השואה הגיע בדיוק בזמן כדי לתת לנו פרופורציות.
כשעומדים במקום ומסתכלים סביב אפשר לראות אנשים שחוקים ממאות ימי מילואים, אימהות עייפות וחסרות סבלנות, ילדים שהופכים בגיל 18 ללוחמים ויוצאים לקרב, פצועים בגוף ובנפש, משפחות שכולות, מיסים גבוהים, יוקר מחייה וילדים בני חמש שמחורפנים מחוסר שיגרה.
יום השואה מגיע כדי להרים לנו את הראש, כדי שנראה קצת יותר מגבוה איפה אנחנו נמצאים.
אנחנו חיים בארץ משלנו
אשכרה יש לנו זכות להתלונן, יש לנו את האפשרות להתווכח לאיזו מפלגה כדאי להצביע, יש לנו זכות ללכת לבחור איזה תואר נלמד, בשפת האם שלנו שהיא עברית, באיזה חברת הייטק נרצה לעבוד, איפה נרצה ללכת להתנדב, באיזו ישיבה או מכינה נרצה ללמוד, באיזו משתלה נרצה לקנות פרחים, באיזה בית חולים נקבל טיפול, באיזה נחל נרצה לטייל, או למי יעניקו פרס ישראל.
ויש לנו גם את האפשרות לבחור באיזו יחידה בצה״ל נרצה לשרת. אנחנו יכולים להגן על עצמנו וזו זכות עצומה שלעולם לא תהיה מובנית מאליה עבורי.
בתוך הקושי, וכן אנחנו חיים בתקופה סופר קשוחה, ובתוך החוסר שלמות, וכן ממש לא מושלם כאן, יש הרבה מה לתקן, קשה לפעמים לראות את התהליך, ויום השואה כאן כדי להזכיר לנו מאיפה באנו, ולמה שווה כל כך להתאמץ כדי להפוך את המדינה הקטנה שלנו ליותר ויותר טובה.
ולעולם
לעולם
לא לוותר עליה
💙🇮🇱