בישראל יש רחובות לזכר בנות שאולי לא היו.
בתל אביב, בחיפה ובפתח תקווה יש רחוב "התשעים ושלוש", ובראשון לציון "צ"ג בנות". הם נקראו כך אחרי מכתב בחתימת חיה פלדמן, תלמידת בית יעקב בקרקוב, שהגיע לניו יורק בינואר 1943: היא ועוד 92 בנות נעצרו, נאמר להן שיבואו חיילים גרמנים, והן בחרו למות יחד ולא להיפגע. "תגידו עלינו קדיש."
הניו יורק טיימס הדפיס את הסיפור ב-8 בינואר 1943 (ומיקם אותו בוורשה), ובפברואר הגיע לארץ ישראל: עצרות, שירים, רחובות, ויום זיכרון בבתי הספר של בית יעקב.
אבל עד היום לא נמצא אף עד. היידיש של המכתב לא נשמעת כמו של קרקוב, מכתב שני מקולומביה מ"הבת ה-94" נותן תאריך אחר, ואת 93 מוצאים גם במשנה, במסכת תמיד. יד ושם ורוב החוקרים מעריכים שזה לא קרה, וזה סיפור שאיננו יודעים מי כתב אותו.
ובכל זאת, שני חוקרים כתבו: אם זה לא קרה לתשעים ושלוש האלה, זה קרה בוודאות לנשים אחרות, בערים אחרות.
👇 מה אתם חושבים: סיפור צריך לקרות באמת כדי שיהיה שווה לזכור אותו? ואיזה רחוב אתם עוברים בו כל יום בלי לדעת את הסיפור של השם שלו?
תודה לרונן יעקובי שהציע את הסיפור 🙏

עוד ב-#היסטוריהבדקה