ארבע עשרה שורות הפכו לקול של פסל החירות. אבל ביום שחנכו את הפסל, אף אחד לא הזכיר אותן.
ניו יורק. אמה לזרוס, משוררת יהודייה צעירה ממשפחה עשירה. ב-1881 פליטים יהודים בורחים מהפוגרומים ברוסיה ומגיעים לניו יורק בלי כלום. היא עוזרת להם למצוא עבודה, ומתחילה ללמוד עברית.
ב-1882 היא כותבת בעיתון שהיהודים צריכים בית משלהם, בארץ ישראל. יותר מעשר שנים לפני הרצל.
ב-1883 היא מתבקשת לכתוב שיר למכירה פומבית, כדי לממן את הבסיס של הפסל. היא כותבת שהפסל הוא "אם הגולים", שאומרת לעולם: תנו לי את העייפים שלכם, את העניים שלכם.
ב-1886 הפסל נחנך, ואף אחד לא מזכיר את השיר. שנה אחר כך היא מתה ממחלה, בת 38.
ב-1901 חברה שלה, ג'ורג'ינה סקיילר, מוצאת את השיר בחנות ספרים. ב-1903 הוא נחקק על לוח ברונזה בתוך הפסל.
היום, המילים של אישה יהודית אחת שחלמה על ארץ ישראל הן הקול של אמריקה.
👇 אם הייתם יכולים לחרוט משפט אחד בכניסה לארץ, מה היה כתוב בו? כתבו לי.

עוד ב-#היסטוריהבדקה