העולם כולו אכל בזכות איש אחד, והוא עצמו כמעט לא אכל.
לפי התלמוד, בכל יום יצא קול מהשמיים ואמר: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת."
רבי חנינא בן דוסא היה עני מאוד. אשתו הייתה מחממת תנור ריק, רק כדי שהשכנים יראו עשן. כשירד עליו גשם בדרך, הגשם נעצר, וכשהגיע הביתה, הגשם חזר.
ערב שבת אחד הבת שלו הייתה עצובה: היא התבלבלה, ובמקום שמן הדליקה את נר השבת בחומץ. והוא אמר לה: "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק." הנר בער כל השבת, ובמוצאי שבת הדליקו ממנו את נר ההבדלה. (תלמוד בבלי, תענית כ"ד ע"ב – כ"ה ע"א)
👇 מה החומץ בחיים שלכם, שהייתם בטוחים שלא יידלק? כתבו לי.

עוד ב-#היסטוריהבדקה