שני אחים ישבו בכלא, ולא יכלו להתפלל. וזה היה הדבר הכי טוב שקרה להם.
לפי הסיפור החסידי, לפני יותר ממאתיים שנה, רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי נדדו שנים מעיירה לעיירה, בבגדים של קבצנים.
באחת העיירות נעצרו יחד עם חבורת נוודים שנחשדה בגניבה, ונזרקו לאותו תא. הגיע זמן מנחה, אבל בפינת התא עמד דלי ששימש את כל האסירים כשירותים. ובמקום כזה, אסור להתפלל.
רבי אלימלך התיישב על הרצפה ובכה. ורבי זושא אמר לו: אותו אחד שציווה עליך להתפלל, ציווה עליך גם לא להתפלל במקום כזה. עכשיו, כשאתה לא מתפלל, אתה עושה בדיוק את מה שהוא רוצה.
אז הם קמו ורקדו מסביב לדלי, וכל התא הצטרף. השומרים פרצו פנימה, החליטו שהדלי הוא מה שמשמח אותם, ולקחו אותו. ועכשיו, הם יכלו להתפלל.
שנים אחרי, רבי זושא שכב זקן וחולה ובכה. "בשמיים לא ישאלו אותי למה לא הייתי משה. ישאלו: זושא, למה לא היית זושא?"
הדלי אף פעם לא היה הבעיה. הבעיה הייתה איך מסתכלים עליו.
👇 תייגו כאן מישהו שתמיד מוצא סיבה לרקוד.
צילומים: Marcin Konsek (CC BY-SA 4.0), UmanExpress (CC BY 4.0), Wikimedia Commons.

עוד ב-#היסטוריהבדקה