הסרטון אמור להתחיל עם קול. אם לא — לחצו פעם על הנגן (חלק מהדפדפנים חוסמים autoplay עם קול עד לחיצה).
יש יוצרים שעושים מוזיקה, ויש יוצרים שפשוט כותבים את נשמת הפסקול של עם שלם. נעמי שמר הייתה בדיוק כזאת
הגאוניות שלה מעולם לא תורגמה אצלה לגינונים מנותקים – היא נשארה מחוברת לקרקע, לשורשים ולזהות. עבור נעמי, היהדות מעולם לא הייתה סט פושר של חוקים הלכתיים מנותקים, אלא התשתית התרבותית וההיסטורית העמוקה ביותר שלנו. היא ראתה בתנ"ך ובמסורת את המצפן שמעניק לנו את הזכות הבלתי נתונה לערעור על הארץ הזו
מלחמת ששת הימים וכתיבת "ירושלים של זהב" ב-1967 לא היו סתם אירוע מוזיקלי, אלא נקודת מפנה לאומית. כשהיא כתבה על הבורות הריקים והשוק הריק, ולאחר מכן הוסיפה את הבית החדש עם איחוד העיר, היא לוכדת את הלב הפועם של הכמיהה היהודית ללב הארץ. זו לא הייתה סתם פוליטיקה, זו הייתה ציונות טהורה ומזוקקת
מי שחיבק את התפיסה הזו באותם ימים שילם מחיר לא קטן. כשנעמי החלה לבטא בקול רם וברור עמדות המזוהות עם הימין הישראלי, הברנז'ה התרבותית של אז – שרובה החזיקה בעמדות שמאל – סירבה לעכל את זה. היא ספגה לא מעט התנכלויות, כתף קרה ותחושה של נידוי מבית
אבל נעמי, כמו נעמי, עמדה איתנה. היא לא התקפלה, לא ניסתה למצוא חן ולא התנצלה על הגאווה הלאומית שלה. המחיר האישי היה כבד, אך נאמנותה לשורשים העבריים והציוניים הייתה חזקה מכל סערה חולפת
נעמי שמר השאירה לנו לא רק נכסי צאן ברזל מוזיקליים, אלא גם שיעור מופלא בעמוד שדרה, אהבת המולדת וחיבור בלתי מתפשר לזהות שלנו
יהי זכרה ברוך, וחג סוכות שמח לכולם
שיתוף מהיר
שתף
דיווח
בקשת הסרה (זכויות יוצרים / תוכן בעייתי) או בקשת ציון קרדיט — נבדוק ונחזיר תשובה במידת האפשר.
פרסומת
פופולריים לאחרונה (לפי צפיות, 14 יום אחרונים)
אקראיים מהמאגר
