מאז שהפכתי לאמא חשבתי שהמהות שלי היא - אי מהות (כמו שאומרת הרבנית ימימה מזרחי ״אי מהות - כי לפעמים אין אותך 😁).

חשבתי שהקונספט של היותי אמא הוא להמחק למען ילדיי. העיקר שיהיה להם טוב.

יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולעבור במסע הזה של האימהות אבל כשקראתי מאמר יפה שנכתב ברוח חכמת הקבלה, הבנתי שהשם לא סתם ברא אותי כמו שאני -
כזו שזקוקה לזמן שלה בלי הילדים לפעמים,
כזו שצריכה לצאת לאיזה ערב בחודש להופיע בפני נשים ולהרגיש שאני לא רק אמא, אני גם ״ענבר המדהימה״ שיודעת להעביר שיעור ולשיר יפה :)
כזו שצמאה ללייקים ברשת החברתית כי הם מאשרים לי שיש לי עוד כישורים וכינויים מלבד היותי אמא של…

הבנתי שאין פה התנגשות בין הרצון לתת לבין הרצון לקבל אלא שצריך לסדר את זה ככה -

הרצון לקבל על מנת להשפיע.

כלומר, שארצה להיות כלי שמוכן ומסכים לקבל - אהבה, הערכה, עזרה וכל מה שממלא אותו,
כדי שיהיה לי כוח להעביר את זה הלאה ולהשפיע למי שזקוק לי בתוך ביתי ומחוצה לו.

כשאני מרגישה שאני נמחקת,
אני מבינה שזו חובתי כלפיי הבית שלי - למלא ולהזין את עצמי גם פיזית, גם רגשית וגם רוחנית וזה מה שיהפוך אותי לאדם שמח יותר וכהמשך ישיר של זה - לאמא טובה יותר ♥️