מירב מלחי בן הרוש, אמא לארבעה ילדים, נסעה עם בנה עומר בן החמש בדרך הביתה לשומרון כשנשמעה אזעקה. מסביב רק יער, בלי מקלט, בלי מבנה, בלי תחנה. היא עצרה בשולי הכביש, חיפשה רק להתרחק מהרכב, שכבה על בנה והגנה עליו בגופה. מעליהם נשמעו בומים ויירוטים, ועומר לא הפסיק לבכות.

“עומר היה זה שאמר לי ‘אמא, את צריכה לעצור ולהגן עלי’”, היא מספרת. “כנראה שזה מה שלימדו אותו בגן”. מירב, מפיקת סרטים ואירועים, הוציאה את הטלפון וצילמה. “רציתי לראות את הפנים שלו, לראות מה קורה איתו”, היא אומרת. “אם נצא מזה בשלום, נצליח להראות לעולם את החוויה”.

הסרטון הפך ויראלי תוך שעות, לא רק בישראל. הוא הגיע לאנגליה, לארצות הברית, ובמפתיע גם לאיראן. משם הגיעו תגובות שהפתיעו את מירב. “אני כל כך מצטער, ילד אמיץ”, כתב גולש איראני. “אני מצטער שאנחנו כל כך אכזריים”. גולש איראני אחר כתב: “יש לנו במקום העבודה יהודים, אתם יותר טובים מכולם. תמיד הסתרתי את ההערכה שלי אליכם, אבל מאז שהתחילה המלחמה אנחנו מדברים על ההערכה שלנו בלי פחד. יש לכם 90 מיליון מעריצים פה. אתם לא לבד”.

מירב מודעת לביקורת. חלק מהתגובות היו פחות מפרגנות: “את מדברת יותר מדי”, “הגעת לשפל חדש”, “למה לצלם, מה המטרה חוץ מלייקים”. היא לא מתרגשת. “לקחתי בחשבון שיהיו הרבה תגובות”, היא אומרת. “היה לי חשוב שגם אני, גם בעלי וגם עומר נהיה שלמים עם זה”.

מירב מסבירה שהילדים שלה מכירים את המצלמה, נהנים ממנה, ושותפים מלאים לתהליך. “כשהם לא רוצים שסרטון יעלה, הם אומרים לי”, היא מדגישה. “בשבילי זאת ההסברה הכי נכונה. לא מילים גדולות של פוליטיקאים, אלא ממש מה שאנחנו עוברים”.

✍️ שרי שיין
📷 באדיבות המצולמת