פעם אחת ברגע של קושי, כשהייתי בדכדוך כבד לאחר הלידה השנייה שלי והבת שלי לא נרדמה, עצמתי עיניים ודמיינתי שאני מדברת עם רחל אימנו. זו הייתה שיחה כל כך מחזקת. היא דיברה איתי על סבלנות ועל חמלה עצמי ובעיקר היא חייכה אליי, חיבקה אותי ונתנה לי כוח להתמודד עם מה שאני עוברת.
זה נשמע מצחיק ומדומיין אבל לא סתם אומרים שבזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים ובזכות נשים צדקניות ניגאל.
לאישה יש את הכוח הזה בתוכה של החיבור למורשת שלה. חיבור לנצח. חיבור לסיפור השלם והגדול.

בנקודה רגעית בזמן זה נראה שאת ״רק״ מחליפה טיטול או ״רק״ מכילה את הבכי של בת השלוש שלך כי לא הסכמת את השוקולד הרביעי,
אבל בחשבון הנצח של עם ישראל - את ממש את זוכה להמשיך את הסיפור שלנו - לעצב את דור ההמשך - ואת ממש את מחוברת בכל חלק שבך לכל שושלת האמהות והנשים שקדמה לך. הן מאחוריך, מאחוריי, מאחורינו. מחזקות אותנו, מאמינות בנו, שולחות לנו חיבוק ונחמה ובעיקר מחכות ממש שנביא כבר את הגאולה השלמה - בזכות אותן פעולות ״קטנות״ ו״שקופות״ שנראות לנו כל כך מובנות מאליהן.