כשנולדה הבת השלישית שלי, אחות צמודה לעוד שני אחים צמודים
ואני כולי הורמונלית, עייפה וקצת משוגעת אחרי לידה, אני זוכרת בוקר אחד שאני עם אוכל מרוח על הבגדים, קוקו מרושל ומצב רוח ירוד וכמו דמות דמיונית כזו שהופיעה מולי ואמרה לי- קדימה להחליף בגדים!

היא הזכירה לי את ענבר הרווקה שחלמה על הבית שיהיה לה
והבטיחה לעשות כל שביכולתה כדי להיות נחמדה ומחייכת בתוך הבית, יותר ממה שהיא מתאמצת להיות מחוץ לבית.

יש מדרש שמספר על אליהו הנביא שעולה לשמיים ומשאיר אחריו את האדרת שלו. מעין רמז עבורנו שעד לשובו של אליהו, בגאולה השלמה, הדרך שלנו לצלוח את החיים היא - להתאדר, להתחפש.

לא סתם שבחודש אדר (מלשון אדרת) אנחנו מתחפשים ועושים - נהפוכו. הופכים עצב לשמחה, ביש מזל להצלחה.

אז נכון שבבית שלנו אנחנו רוצים להיות הכי טבעיים ונינוחים ולא להתחפש לשום דבר.. אבל ״טבע״ מלשון ״לטבוע״ - אם נזרום יותר מדי עם הטבע שלנו זה יכול להביא אותנו להתנהג בתוך הבית שלנו באופן שמעולם לא היינו מעזים להתנהג מחוצה לו (ודווקא מחוץ לבית יותר טבעי לנו להתחפש, ולמשל, ללבוש חיוך ולהסתיר את הבוקר הקשה שעבר עליי כדי להיות נעימה ושירותית ללקוחות).

משנכנס אדר מרבין בשמחה- זה הזמן לעבודה הרוחנית שלנו, דווקא בתוך הבית, קצת להתחפש גם בתוך הבית ואחרי המעשים, יימשכו גם הלבבות, כי שמחה מדבקת :)

המסר בהשראת השיעור השבועי של הרבנית ימימה מזרחי ♥️