⁨ לימור תחייה נחמני וישניה לא הייתה רק קצינת נפגעים, היא הייתה עמוד התווך עבור משפחות רבות ברגעיהן הקשים ביותר, וזאת מתוך היכרות אינטימית וכואבת עם עולם השכול.

סיפורה המטלטל החל לפני כ-25 שנה, כקצינת נפגעים צעירה שטיפלה בחייל פצוע, מי שלימים הפך לבעלה. זמן קצר לאחר מכן, שרדה לימור פיגוע רצחני שבו נהרג ארז מרחבי, בעוד היא נפצעה אנוש. כנגד כל הסיכויים היא השתקמה, הקימה משפחה, אך הטרגדיה הכתה שוב: בעלה נהרג בתאונה לעיני בנה אשחר והוכר כחלל צה”ל.

למרות הכאב האישי הכפול, לימור בחרה להמשיך לשרת במילואים כקצינת נפגעים. בבוקר השבת של 7 באוקטובר, מיד עם הישמע הדיווחים הראשונים, עלתה על מדים והתייצבה לשירות. במשך שמונה חודשי לחימה ליוותה עשרות משפחות שכולות, כשהיא מעניקה להן נחמה ותקווה.

על פועלה ועל מסירותה הוענקו ללימור פרס מצטיינת חטיבתית ובהמשך אות מצטיינת הרמטכ”ל. משפחות רבות שליוותה הגיעו לנחם. בנה סיפר שהם קראו לה “מלאך” שידעה תמיד לומר את המילה הנכונה ברגע הנכון.

חגי לובר, אביו של יהונתן שנפל בקרב, נפרד ממנה בטקסט מרגש: “בעומק החושך היא הופיעה. סיפורה האישי איפשר לה לומר בקול יציב ובטוח - ‘אני מבינה’”.

לימור הותירה אחריה מורשת של חסד, גבורה ושליחות שאינה תלויה בדבר.⁩