הצל שלום, כותב לך עם לב שבור עברתי תקיפה לאומנית במרכז תל אביב .
אני ישראל, חייל בודד, מילואימניק, מה־7.10 ועד היום בפנים. קברתי חברים, איבדתי מפקדים, אני נלחם בשביל הבית הזה. היום הגעתי עם אשתי לנמל תל אביב בענייני עבודה, כמו כל אזרח במדינה הזאת. כשהגענו להחזיר ציוד לרכב, עמדה שם אישה ממוצא ערבי ושאלה אם אנחנו יוצאים מהחניה. אמרתי לה שלא, כי חזרנו לנמל.
במקום להמשיך הלאה – היא נשארה באמצע הכביש, חוסמת את התנועה. אמרתי לה, בעייפות ובלי כעס:
"אני לא יוצא מפה, מה לא הבנת? את חוסמת את התנועה."
ומפה זה התפוצץ – היא התחילה לצעוק, לצרוח, לקלל:
הערבים ז**נו אותך"
"הערבים יהרגו אותך הערבים יהרגו אותכם
כן, ככה. מולי. בערב שלישי. בלב תל אביב.
אני, שלוחם חודשים בעזה, שעוד לא עיכל את כל מה שעבר – עומד חסר אונים מול שנאה כזאת ברחוב שלי. במדינה שלי.
התקשרתי למשטרה, סיפרתי. הם אמרו להגיש תלונה, אין מה לעשות כרגע.
חזרתי לרכב — והלב נפל לי. שני צמיגים מנוקבים, מראה מנופצת. פשע שנאה, נקמה לאומנית על עצם זה שאני יהודי, חייל, לוחם.
אני מחר חוזר למילואים, אבל תקוע פה — מחכה לחילוץ, לתיקון, עם נזק של אלפי שקלים.
אבל זה הכסף הכי פחות חשוב פה.
מה ששבור זה משהו אחר.
האם ייתכן שבמדינה שלי חייל מילואים צריך לחשוש להסתובב ברחוב בגלל המדים או המבטא או הדגל שהוא מגן עליו?
מבקש ממך, הצל, שתשמיע את הזעקה שלי. זה לא מקרה בודד — זו הסלמה. זו שנאה לאומנית שפורצת החוצה בלי פחד. והתגובה? דממה.
צוות האתר שמח להציג לכם מגוון רחב של סרטונים מצחיקים, סרטונים לפייסבוק, סרטונים לטוויטר, סרטונים לטיקטוק, סרטונים לוואצאפ ובכלל סרטונים מכל מני נושאים שנשלחים מהגולשים.