גיל 31. אני מחכה בסוף ערב הפרשת חלה לרבנית שהייתי אצלה בפגישה אישית בגיל 25.
בזמנו היא אמרה לי לקנות טלית, ושהכול יסתדר לי צ׳יק צ׳ק.
אבל הנה אני שוב מולה. היא עדיין מדברת על סגולת הטלית, ואני… 6 שנים אחר כך, עדיין רווקה.
היא ביקשה ממני לחכות לה בסוף הערב.
חיכיתי.
כל כך חיכיתי.
וכבר כל כך נמאס לי לחכות.
בסוף הערב, אחרי שקיבלה את כולן לפניי, כשהיא כבר מתחילה לארוז את הציוד וללכת הביתה, היא נעצרת, מסתכלת עליי ואומרת:
״לך אני לא דואגת. הכול יקרה לך מהר.״
איזה מהר?!
אני בת 31 ושום דבר לא קורה לי מהר, חוץ מהקצב שבו אני מסיימת פגישות.&x20;
אבל כמה חודשים אחר כך הכרתי את צחי.
ופתאום הכול באמת קרה מהר.
ברוך ה׳, עלינו על רכבת הרים מבורכת ומטורללת של חתונה תוך חמישה חודשים ושלושה ילדים מתוקים תוך פחות מחמש שנים.
אני לא יודעת מה הרבנית הזאת ידעה או לא ידעה.
אני כן יודעת שהקב״ה סידר לי את מה שהיה נכון לי ולבית שלי, בזמן הנכון.
אני עדיין לומדת שלא כל דבר אפשר לזרז. שגם כשנדמה לי ששום דבר לא קורה
זה לא בהכרח אומר ששום דבר לא מתבשל.
ושלפעמים, כל מה שצריך זה לתת למאפינס עוד קצת זמן בתנור. 🌽❤️
(אבל בינינו? אני עדיין פותחת לבדוק כל שתי דקות. 😂)

עוד ב-#x20