כולנו שרים את זה בעמידה. וכמעט אף אחד לא יודע מאיפה המנגינה הגיעה
ההמנון של עם בלי ארץ — הוא מנגינה בלי ארץ
הלחן מופיע לראשונה באיטליה של המאה ה-16, בשיר בשם "לה מנטובנה". ומשם הוא נדד:
• בפלנדריה שרו אותו על ילדה בשם ססיליה
• בפולין על קרקוב, בסקוטלנד על אהובה יפה
• בנורווגיה על ילדה שהולכת לבית הספר, באוקראינה על קתרינה
• וברומניה — על עגלה רתומה לשוורים
ב-1874 המלחין הצ'כי סמטנה שם אותו ביצירה על נהר הוולטבה שזורם בפראג. אותה מנגינה בדיוק
את המילים כתב משורר נודד, נפתלי הרץ אימבר, בשיר "תקוותנו" מ-1877. צעיר בראשון לציון בשם שמואל כהן לקח אותן והלביש עליהן את הלחן הרומני
ואימבר עצמו לא ראה מזה שקל. הוא מת בניו יורק ב-1909, חסר כל
עשרת אלפים איש באו להלוויה שלו — ושרו לאורך כל הדרך את השיר שהוא כתב
מנגינה שנדדה 400 שנה, ומשורר שנדד כל חייו. ושניהם נחתו בסוף באותו מקום
מה אתם מרגישים כששרים אותו? כתבו בתגובות 👇
לתמיכה בערוץ:

עוד ב-#היסטוריהבדקה