20:00 בערב
יצאה השבת והילדים עוד ערים
אני ממש מחכה לראות מה חדש באינסטוש שלי אחרי 25 שעות שלא הייתי בו, אבל הבית לגמרי חי ודורש אותי
הילדים אוכלים בסוכה. מוריה שפכה את כל האורז שלה על הרצפה. עוז בוכה שהוא לא מוצא את שקית הממתקים שקיבל בבית הכנסת, ואמרנו “אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין…” כמה פעמים ולא מצאנו
בקיצור, טירוף
ואני לא רוצה להתעצבן בסוכה. אז אני מנסה לשמוח כמו שנדמה לי ששמחה אמורה להיראות
“הכל טוב, הכל טוב, הכל טוב”, אני אומרת לעצמי, ומנסה לשמוח עוד יותר חזק
ומתעצבנת
כי שמחה היא לא “הכל טוב”
אם לא הכל טוב
רבי נחמן מלמד שיש הבדל בין לב נשבר לבין עצבות. כלומר, לב יכול להיות שבור - ועדיין לא להיות בעצבות
ואולי גם שמחה לא דורשת ממני שהלב שלי יהיה שלם ומסודר כל הזמן
אני יכולה להודות שלא הכול מושלם ומסתדר לי בכל רגע ועדיין להיות בשמחה
אני יכולה לספר לבורא עולם מה חסר לי, וגם להגיד לו תודה על כל הטוב והחסד שהוא עושה איתי
אני יכולה להתעצבן ממה שמעצבן, להצטער ממה שכואב, ולהפסיק לדרוש מעצמי להרגיש משהו שאני לא מרגישה
כי אולי שמחה היא לא להתעלם ממה שחסר
שמחה היא להפסיק להתעלם גם ממה שיש
“איזהו עשיר? השמח בחלקו.”
בחלקו
לא נאמר שיש לו הכול
יש לו חלק
והוא מצליח לראות אותו
אז כן, להיות בשמחה בסוכה זה חשוב וזו אפילו סגולה למלא מלא דברים!!
אבל אולי לפני שאני מנסה לחייך יותר חזק, אני יכולה פשוט להסתכ