אמו של קשת קסרוטי ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר, כותבת: ״שבוע וחצי לפני שרצחו את קשת שלי, ראש ממשלת ישראל הוזהר. הוזהר!!!
שבוע וחצי אחר כך הם פלשו לישראל. הם טבחו, שרפו, רצחו משפחות שלמות, אנסו וחטפו. במשך שעות לא היה צבא, אזרחים התחננו לעזרה ונלחמו על הבתים לבד. צעירים נמלטו ממסיבה ואף אחד לא הגיע להצילם. בשעה 07:16 בבוקר מתחת לגשר שער הנגב, קשת שלי נרצח. בן 21. הוא יצא לרקוד בנובה ולא חזר.

וכמעט שלוש שנים אח״כ אני מסתכלת סביב ולא מאמינה כמה מהר אנחנו מתחילים להתרגל. כמה מהר מטשטשים, שוכחים וממשיכים. כאילו 7.10 הוא עוד תאריך בהיסטוריה וכאילו אפשר לעבור הלאה. אי אפשר. ה-7.10 לא נגמר. קשת שילם בחייו, והמחיר ממשיך להיגבות מאיתנו בכל יום. לוחמים חזרו פצועים, קטועי גפיים, נפשם מרוסקת וחלקם שמו קץ לחייהם. ניצולים חיים עם טראומה, משפחות שכולות עם חור בלתי נסגר. בעוד רגע שוב 7.10, תאריך שיחזיר קולות, תמונות וזיכרונות. עבורנו זה לא יום זיכרון, זה טריגר. ועדיין אין מספיק טיפול שמתקרב לגודל הפצע.

ובזמן שכל זה קורה - ראש הממשלה שהוזהר ממשיך לכהן. 120 חברי הכנסת ממשיכים לקבל משכורות, תנאים ופנסיות שמנות. המערכת ממשיכה ואצלנו כלום. אני לא מתכוונת להתרגל. אני דורשת לדעת מי ידע, מי התעלם, מי כשל והפקיר. אני רוצה שהאחראים למחדל יישבו בכלא, לא שיפרשו עם פנסיות שמנות עד שהציבור ישכח. את הפנסיות תעבירו להלומי הקרב, לניצולים ולמשפחות השכולות והחטופים שמשלמים בגוף ובנפש על מה שקרה במשמרת שלהם.

קשת שלי באדמה. הוא לא יגדל, לא יתחתן, ולא יהיו לו חיים. אל תבקשו ממני להתקדם ולטשטש. אנחנו לא אחרי ה-7 באוקטובר, אנחנו עדיין חיים בתוכו. עד שנדע את כל האמת ועד שהאחראים ישלמו עליה, אסור לנו לשתוק. ואני לא אשתוק. בא לי לצרוח את נשמתי לשמיים״