פרסי איג נובל לשנת 2026 חולקו השבוע בציריך למחקרים שמגשימים היטב את המוטו של האירוע - הישגים ש"קודם גורמים לאנשים לצחוק, ואז גורמים להם לחשוב". במקרה של הזוכים בפרס לפיזיקה, הם גם עשויים לגרום לרצפות של שירותים ציבוריים להיות הרבה פחות רטובות.

רנדי הרד, ג'או פאן, טאד טראסקוט וקאבישן ת'וראייראג'ה זכו בפרס על ניסיונותיהם התאורטיים והמעשיים לפתור בעיה שרוב הגברים מכירים היטב: איך לעצב משתנה כך שזרם השתן לא יחזור בהשפרצה אל המשתמש או יגיע לרצפה. מאחורי השאלה המשעשעת מסתתרים פיזיקה של נוזלים, צילומים במהירות גבוהה ומשוואות דיפרנציאליות.

המחקר, שפורסם בשנה שעברה, מצא שהגורם החשוב ביותר הוא הזווית שבה הזרם פוגע במשטח. כאשר זווית הפגיעה היא 30 מעלות או פחות, כמות הנתזים צונחת. מכאן עברו החוקרים לשאלה המתבקשת הבאה: האם אפשר לבנות משתנה שבה הזווית הזאת נשמרת כמעט בלי קשר לגובה המשתמש או לכיוון שאליו הוא מכוון?
החוקרים השתמשו בזרמי מים ובפייה בעלת מבנה אנטומי כדי לדמות השתנה בתנאים שונים, ובדקו כיצד משתנה כמות הנתזים ככל שזווית הפגיעה במשטח משתנה. הם גילו שכאשר הזרם מגיע בזווית של 30 מעלות או פחות, ההשפרצה מצטמצמת באופן דרמטי.

בשלב הבא הם השתמשו במשוואות דיפרנציאליות כדי לתכנן משטח מעוקל שבו הזרם אמור לפגוע תמיד בזווית נמוכה. אחד העיצובים מבוסס על ספירלה המזכירה את קונכיית הנאוטילוס, ובטקס כינו אותו "נאוטי-לו" - מ