אסי כהן יכול לבהות במצלמה בפנים חתומות, ועדיין להצחיק בקול רם אולם קולנוע שלם. זו כנראה הסיבה ש-15 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה שיחק בסרט, ועוד יותר מזה מאז שאותו סרט גם היה דרמה. אז איך מצילים אותו ממשבצת האתנחתא הקומית? מחבקים את ההומור, דואגים שלא יהיה אתנחתא - ובעיקר מפקידים את הבימוי והתסריט בידיים של משה רוזנטל. לפני ארבע שנים רוזנטל הביא לעולם את סרטו הראשון, "קריוקי", פסגת יצירה ישראלית של העשור ובכלל; עכשיו, עם "עצמאות" האייטיזי והניינטיזי, הוא כבר שבר את שיא המועמדויות לפרס אופיר באדיבות האקדמיה. רבים-רבים אייקוני הקולנוע המקומיים והוותיקים שיכולים רק לקנא בכישרון של בן ה-40, שבמחי שני סרטים התמקם בליגה אחרת לגמרי. נכון לעכשיו, המתחרה הכי גדול של משה רוזנטל הוא הסרט הבא שרוזנטל יביים.

עד ש"עצמאות" יזכה לאהבה שהוא ראוי לה, וניתן יהיה להכריע מי זמרת האייטיז שתקבל ממנו את רגע הקייט בוש שלה - תחרות צמודה בין טובה גרטנר לאילנה אביטל - מתחשק להמשיך להחמיא לו בלי הפסקה. לצד הופעות משחק מצוינות של אסי כהן והקאסט הצעיר, עיקר ההשתאות שמור לשחקנית התיאטרון קרן צור שמקבלת מתנה זהה לזו ש"קריוקי" העניק לריטה שוקרון; המצלמה לא מפסיקה לזוז לרגע, מעצימה את היכולת של רוזנטל לברוא סצינות סינגולריות, מובחנות האחת מהשנייה ובלתי נשכחות; וגם הפעם התסריט נגיש, חכם ולא פלצני, כזה שנותן לצופה לסמוך עליו אפילו כשהוא בונה את הסיפור בניגוד לסדר הפעולות המסורתי. "עצמאות" מהווה עליית כיתה קולנועית עבור רוזנטל, כאילו עוד היה לאן לעלות, ובלי להיות ניסיוני בשום צורה הוא מצעיד קדימה את הקולנוע הישראלי כולו

✍🏻 @royeven
📸 ורד אדיר, באדיבות סרטי יונייטד קינג