“אני באמת מרגישה שזה קול שלא נשמע מספיק”.

אשת מילואימניק שיתפה שיחה אישית עם בעלה, שבה נשמעת השבריריות מאחורי חודשים של מילואים, ילדים, בית וחיים שממשיכים כאילו הכל בסדר.

היא מספרת בכנות על הרגע שבו הבינה שהיא פשוט לא יכולה להחזיק הכל לבד. על הדאגה לבעלה שנמצא בפעילות, על הילדים שמנסים להבין מה קורה, ועל הניסיון שלה לשדר לכולם שהכל בסדר, גם כשהיא עצמה כבר נשברת.

“אנחנו הופכות ליותר ויותר שקופות. כאילו שזה כבר מובן מאליו שאנחנו שמות את עצמנו במקום האחרון חודשים שלמים, כל שנה מחדש”.

וזה אולי החלק שהכי קשה לשמוע.

כי בזמן שהמילואימניק נמצא בחזית, יש עוד חזית בבית.

אישה שמנהלת את הבית, מגדלת את הילדים, עובדת, דואגת, מחכה לטלפון, מתמודדת עם הגעגוע ומנסה להחזיק את המשפחה כשהאדם שאמור להיות לצידה נמצא שוב ושוב רחוק.

והשאלה שהיא שואלת בסוף היא אולי החשובה מכולן:

“ואנחנו? מי דואג לנו? מי שם לב שלנו טוב?”

היא הקדישה את השיתוף לכל נשות המילואים, במיוחד עכשיו, באוגוסט, כשהילדים בבית והעומס רק גדל.

לפעמים הגיבורים של המלחמה הם לא רק מי שנמצאים בשטח.

לפעמים הם גם אלה שנשארים בבית ומחזיקים את הכל כדי שאף אחד אחר לא יקרוס.

@batelsananes.mk

סרטון: רשתות חברתיות
לחדשות בזמן אמת מוזמנים לעקוב ‪@newsil.ontime‬ 👉