בכל מה שקשור לבירוקרטיה, אני בדרך כלל מוותרת מראש.
כשנדמה לי שהדרך ארוכה, שצריך לעבור יותר מדי תחנות עד שמגיעים למי שיושב בראש לפעמים אני אפילו לא מתחילה לנסות...

במקרה הזה זה היה מול העירייה, ולהבדיל אלפי ומיליוני הבדלות - לפעמים אני קולטת שאני עושה את אותו הדבר גם מול מלך מלכי המלכים.

אם אני לא מספיק מאמינה שהתפילה שלי תעלה גבוה או תיענה,
אם נדמה לי שאני לא מספיק ראויה לגשת אליו,
אם ביקשתי כבר כל כך הרבה פעמים ושום דבר לא השתנה,
אני מפסיקה לבקש.

אבל אלול הוא חודש בלי בירוקרטיה.
המלך בשדה.
לא צריך לעבור אף אחד כדי להגיע אליו.
צריך רק לגשת.

לפתוח את הפה. לפתוח את הלב. ולדבר.