⁨ ⁨ חמישים שנה עברו מאז נפל אחי הבכור יוני במבצע הגבורה לשחרור החטופים באנטבה.

חמישים שנה עברו, יוני, ואין יום אחד שבו אני לא חושב עליך.

אני זוכר אותך בגעגוע אינסופי, בכאב עמוק, בגאווה כבירה.

צר לי עליך, אחי יונתן, נעמת לי מאוד. היית אח נפלא לעידו ולי ובן נפלא להורינו.

כמה שבועות אחרי מלחמת יום הכיפורים, יוני כתב לי:

“אני מעדיף לחיות כאן תוך מלחמה מתמשכת מלהיות חלק מן העם היהודי הנודד. כיוון שאין לי כוונות לספר לנכדים שלי על מדינת היהודים במאה ה-20, כעל אפיזודה חולפת וקצרה באלפי שנות נדודים, אני מתכוון להיאחז כאן בכוח רב”.

הבטחתי לו היום: מדינת ישראל לא תהיה אפיזודה חולפת.

במהלך חמישים השנים אחרי נפילתך, יוני, קמו לנו דורות חדשים של גיבורים.

חמישים שנה עברו, יוני, ואני פוגש אותך בשטח. אני פוגש אותך ברוח הגבורה וההקרבה של לוחמינו.

אני מחבק את משפחות הנופלים, שאני ומשפחתי מכירים את עומק יגונם.

אני מצדיע לחיילינו הגיבורים ולמפקדינו הגיבורים ולפצועינו בגוף ובנפש, גם הם גיבורים. חלקם נמצאים כאן היום.

הם נחושים להבטיח שחוט החיים של עם ישראל בארצו לא ינתק, ורבים מהם, יוני, שואבים השראה מסיפור חייך וממכתביך, כפי שהדורות הבאים ישאבו השראה מסיפור הגבורה וההקרבה שלהם.

יוני, אחי הבכור והאהוב, געגועי אליך לא יפסקו עד יומי האחרון. ובמעמד זה אני מבטיח לך, אמשיך, וכולנו נמשיך, לשאת בגאון את לפיד השליחות שלך כדי להבטיח⁩ את נצח ישראל.⁩