אני חושבת שאיפשהו בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש רות המואביה. איזה חלק בנפש שמרגיש קצת לא שייך ליהדות או שהיהדות לא כל כך שייכות לו…
ויש את החלק הזה שקוראים לו נעמי. זו שהתאלמנה, נשארה חסרת כל ועכשיו היא מבקשת לחזור לשורשים שלה, לאמת שלה.
וזה מה זה לא נוח להחליט ללכת אחריה.. הרבה יותר קל להיות עורפה ולהפנות לה עורף.

אבל החלק הזה - רות, הוא לא יניח לה ללכת והוא לא יתן לנו להתרחק מהמהות שלנו. הוא תמיד יצעק - ״עמך עמי, אלוהייך אלוהיי״.

ויש גם את החלק הזה שיש בו עוז, קוראים לו - בועז. הוא רואה את רות מנסה, היא כל כך רוצה לחזור בתשובה והכל נופל לה מהידיים והולך לה כזה משובש והוא מתאהב בה.

זו המהות האמיתית של החזרה בתשובה!

זה להעז להיות כזו קלמזית שמנסה לכסות את הראש,
מנסה לשמור שעה שבת,
מנסה להבין מה מותר ומה אסור ולמה וכל כך רוצה להרגיש את הקרבה של השם ולהיות חלק מהדבר הזה שנקרא - יהדות.

גם אם זה לא נוח,
לא קל,
לא ברור
ולא הולך מושלם.

שנעז לגלות בתוכנו את רות, את נעמי, את בועז ואת התורה החדשה שמחכה שנבחר בה מאהבה ❤️