מהו שתל השבלול?
--
אני מניח שרובכם ראיתם פעם מישהו עם מכשיר שמיעה: זה מתקן קטן שנכנס לאוזן, קולט את הקולות מסביב, מגביר אותם ואז משמיע אותם בתוך האוזן בעוצמה גבוהה. בגדול, זה אותו רעיון כמו לצעוק למישהו לתוך האוזן. אבל מכשיר שמיעה כזה מתאים רק למי שיש לו לפחות קצת יכולת לשמוע: ז"א, אולי הוא לא שומע טוב - אבל הוא מסוגל לשמוע משהו. אבל מה עושים במקרה של חירשים שאין להם יכולת שמיעה בכלל? הרי במקרה כזה, להגביר את הצלילים לא יעזור, נכון?

בשנת 1957 ערכו שני חוקרים צרפתיים מחקר פורץ דרך. האוזן שלנו מורכבת מעור התוף, שרועד בתגובה לצלילים מבחוץ, ושלוש עצמות קטנות שמעבירות את התנודות האלה לתוך איבר שנקרא 'שבלול' (קוכליאה, בלעז). השבלול הוא איבר שנראה כמו ספירלה קטנה, מלאה בנוזל, שבתוכה יש אלפי שערות קטנטנות. הגלים שנוצרים בתוך הנוזל בתגובה לתנודות גורמות לשערות שבשבלול לנוע מצד לצד - ותאים מיוחדים ממירים את התזוזות האלה לאותות חשמליים שהמוח שלנו יכול להבין. החוקרים הצרפתים החדירו חוט מתכת דק (אלקטרודה)לתוך שבלול של אדם חירש - והזריקו לתוכו פולסים חשמליים. זאת אומרת, הם עקפו את עור התוף, את העצמות ואת השערות - והתחברו ישר לעצבים שמחברים את האוזן למוח. והפלא ופלא - המטופל התחיל לשמוע צלילים!

זו הייתה תוצאה מרתקת, אבל הבעיה היא שכדי להבין דיבור, למשל, אלקטרודה אחת לא מספיקה: צריך לדחוף המון אלקטרודות לתוך השבלול, וזה משהו שאי אפשר היה לעשות בשנות השישים, ולכן לא יצא מזה כלום.

גראהם קלארק נולד באוסטרליה, לאבא שהיה כבד שמיעה. כשהוא גדל, הוא החליט ללמוד רפואה ולנסות לעזור לאנשים חירשים כמו אבא שלו. בשלב מסוים הוא שמע על הניסוי של החוקרים הצרפתים והחליט לחקור את העניין לעומק. הוא מונה להיות ראש המחלקה לחקר האוזן באוניברסיטת מלבורן - אבל התקציב שהוא קיבל היה ממש גרושים, משהו כמו 6000 דולר בלבד. אז גרהאם נאלץ לגייס כסף למעבדה שלו בכל דרך אפשרית: הוא התחנף לאנשים עשירים, התראיין בתקשורת ובשלב מסוים הוא והצוות שלו אפילו יצאו לרחוב ואשכרה קיבצו נדבות. ממש ככה.

במקביל, הוא ניסה לחשוב איך אפשר לדחוף המון אלקטרודות למשהו קטן ועדין כל כך כמו השבלול שבאוזן. יום אחד, בזמן שטייל על שפת הים, גרהאם הבחין בקונכייה ריקה שוכבת על החול ולידה גבעול של דשא. פתאום היכתה בו השראה: אם הוא יקח חוט ארוך וגמיש, ויפזר עליו כמה וכמה אלקטרודות - אפשר יהיה להשחיל את החוט הגמיש הזה לתוך השבלול ללא קושי.

המכשיר החדש שפיתח גראהם היה מורכב משני חלקים. חלק חיצוני שיושב על הגולגולת מחוץ לגוף ובו מיקרופון שקולט את הצלילים ומשדר אותם - באמצעות אנטנה קטנה - אל חלק פנימי, שהוא רצועה של אלקטרודות שמושחלת לתוך השבלול. האלקטרודה מזריקה את האותות החשמליים ישירות לתוך האוזן הפנימית ומשם אל המוח.

ב-1978 הגיע רגע המבחן. גרהאם השתיל את המכשיר באוזנו של גבר בשם רוד סונדרס, שהתחרש בגיל מבוגר יחסית. אחרי תקופת החלמה של כמה שבועות, הגיע רגע האמת וגרהאם הפעיל את השתל של סונדרס. אבל שום דבר לא קרה: סונדרס לא שמע כלום. אכזבה. למחרת הפעילו שוב את השתל, אבל שוב - שום דבר לא קרה. גרהאם כבר היה משוכנע שהניסוי נכשל. אבל אז הטכנאי בדק את ציוד השידור וגילה חוט מנותק. כשהוא חיבר את החוט, סונדרס מיד אמר שהוא שומע צלילים ברורים.

גרהאם והצוות שלו עבדו עם סונדרס במשך חודשים ארוכים כדי לכייל את השתל, ולגלות אילו פולסים בדיוק צריך להזריק לתוך השבלול כדי שהמוח יצליח לפענח אותם כדיבור או כמוזיקה. ואז הם השמיעו לסונדרס את ההמנון האוסטרלי 'אלוהים נצור את המלכה' - וסונדרס נעמד על רגליו בהתרגשות והצדיע! וגם קרע את כל החוטים של המכשיר. אבל זה לא העניין: זה אשכרה הצליח - בפעם הראשונה בהיסטוריה חוקרים צליחו לגרום לאדם חירש לשמוע מחדש. גראהם סיפר שהוא כל כך התרגש, עד שהוא הלך לחדר אחר ופשוט פרץ בבכי.

מאז ועד היום שתל השבלול הושתל במוחותיהם של מאות אלפי בני אדם ברחבי העולם. נכון, הוא לא מושלם: הוא לא מעביר מוזיקה בצורה טובה מספיק כדי שיהיה אפשר ממש להנות ממנה - אבל אל תטעו, זו מהפכה מטורפת, בעיקר אצל ילדים. ילד שנולד חירש ולא שומע דיבור על גיל שמונה בערך - לא ילמד לדבר אף פעם, כך ששתל השבלול הופך ילדים שפעם היו נידונים להיות חירשים ואלמים כל חייהם - למבוגרים רגילים ובריאים, כמו כולם. אין פלא שיש מי שמכנים את שתל השבלול - נס, לא פחות ולא יותר.

תודה על הצפיה! חיפאים וצפוניים - מוזמנים לשתי הרצאות קרובות שלי:
18.12.25 - הרצאה לילדים: 'מסע במערכת השמש', מדעטק, חיפה.
5.1.26 - עתיד האנושות בעידן הבינה המלאכותית, ה
הסליק, חיפה.
קישורים לכרטיסים באתר שלי: ranlevi_co_il
נשתמע!
רן