מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,
הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל
[וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן],
הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵֽנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵֽינוּ,
מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַֽיִם,
וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה
[וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהֵם],
בַּיַּבָּשָׁה, בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵֽינוּ הַקָּמִים עָלֵֽינוּ
נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
[יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם / יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָּלֵֽינוּ / יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת מְגִנֵּי אֶֽרֶץ קׇדְשֵֽׁנוּ]
מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה,
וּמִכׇּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה,
וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵֽינוּ תַּחְתֵּיהֶם,
וִיעַטְּרֵם בְּכֶֽתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן.
וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד):
“כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם
לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם
לְהוֹשִֽׁיעַ אֶתְכֶם.”
וְנֹאמַר: “אָמֵן”.