כבר למדת, חקרת, ניסית כל שיטה אבל עדיין משהו מרגיש תקוע. ואז את מבינה, דילגת על הבסיס. הדבר היחיד שצריך לבוא לפני הכול: קבלה. להסכים לזה, להסתכל לזה בעיניים, להודות בזה. בפני עצמנו כן? אין אף אחד בחוץ. אבל הקבלה הזאת של המצב. היא הצעד הראשון בתהליך לפני כל התשובות, הפתרונות, הכלים, השיטות. נשמע מוזר, לקבל את הדברים שאני רוצה לשנות? איך זה יעזור? זה רק ישאיר אותם. אז זהו שלא. כל עןד אני מתנגד מהם בורח מהם כל כך לא מזדהה איתם - יכול בקלות לגרום להם לחזור כמו לופ שוב ושוב. תחשבו על זה רגע, רק כשקיבלתי את זה שאני ״לא טוב״ במקצוע מסוים בבית ספר- הסכמתי לקחת שיעורים פרטיים אבל כל עוד אני מסרב להכיר בבעיה ולקבל את זה שהיא קיימת, איך אני יכול להתחיל לשנות ולפעול? אז המשימה הראשונה שלנו: לא לעשות כלום. לקבל אותנו ולחבק את כל מה שקיים באמת. ואולי למתקדמים: אפילו להודות עליו. (יכול להיות שעוד מוקדם מדי😜) התחלה חדשה, תקופה שקטה, אמן. . . .